הדוח שנגנז על תעשיית העוף בישראל, ומה מהמספרים בו באמת מחזיק מים

המספר תלוי בשיטת החישוב: הדוח עצמו נוקב בכ-52 ק״ג לנפש בשנה, ה-OECD-FAO מחשב כ-58 ק״ג לפי משקל קמעונאי הניתן לאכילה, ו-FAOSTAT מגיע לכ-73 ק״ג לפי משקל פגר הכולל עצם ופחת. הפער בין המספרים נובע משיטת המדידה. בכל שיטה, ישראל נמצאת במקום הראשון או קרוב אליו בעולם.

מחקר ארצי שבדק 512 בידודים על פני עשור (2003-2012) מצא עלייה בשכיחות הקמפילובקטר, בעיקר בקרב ילדים צעירים, וזיהה עוף ובקר כמקורות מזון אפשריים על בסיס ניתוח גנטי של הבידודים.

השכיחות הגבוהה של קמפילובקטר בלולים מתועדת ונעה סביב 90% ומעלה, אבל המדידה הזו מתייחסת לנשאות בעדר החי בזמן הגידול. זה שונה ממדידה של זיהום במוצר עוף ארוז שמגיע לצרכן בסופרמרקט. התופעה הבסיסית אמיתית; ה-80% המדויקים המיוחסים ל״מוצרים״ הם החלק השנוי במחלוקת.

מערך הדיווח הארצי החובה על מחלות זיהומיות, כפי שרוכז בדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב-2021, מתעד כ-14,372 מקרי סלמונלוזיס מאומתים בין 2016 ל-2019, כלומר כ-3,593 מקרים מאומתים בשנה. יחד עם מקרי קמפילובקטר וליסטריה מאומתים, הסך הכול עומד על כ-8,000 מקרים מאומתים בשנה משלושת החיידקים המתועדים. ה״מיליון״ שבטיוטה הוא הערכת נטל כוללת, המשלבת גם מקרים שלא אובחנו כלל, להבדיל מספירה מאומתת בפועל, והוא גבוה בסדרי גודל מהנתונים המאומתים. הערכת נטל שגבוהה ממספר המקרים המאומתים היא דבר סביר כשלעצמו, כך שאין כאן טענה על שקר. עם זאת המספר אינו ניתן לאימות עצמאי, והוא עומד רחוק מעל הנתונים הרשמיים המאומתים.

המחקר שממנו כנראה נשאב הנתון בדק את החומר קרבמזפין, תרופה נגד אפילפסיה, ומצא אותו אצל 66 עד 84% מהנבדקים הבוגרים. מקור החשיפה שזיהה המחקר הוא ירקות ופירות שהושקו במי קולחין מטוהרים. אוכלי בשר הראו במחקר רמות נמוכות יותר מצמחונים. מדובר בתרופה אחרת, בנתיב חשיפה אחר, ובכיוון הפוך מזה שהטענה מרמזת עליו.

ESVAC, מערך הדיווח האירופי לצריכת אנטיביוטיקה וטרינרית, מדרג עד 31 מדינות מדווחות, כולל את כל מדינות האיחוד האירופי וגם מדינות שאינן חברות בו כמו שווייץ ובריטניה. ישראל אינה נמנית עליו ואינה מדורגת בו כלל. זה ההבדל בין הטענה הזו לטענות 4, 7 ו-8 בטבלה: שם אין בנמצא שום מקור ציבורי, ולכן הן מסומנות ״לא אומת״. כאן קיימת מסגרת מעקב ציבורית ומבוססת, ה-ESVAC, וישראל פשוט אינה חלק ממנה. לכן טענת ״מקום ראשון באירופה״ אינה רק בלתי מאומתת, היא עומדת בסתירה למסגרת קיימת, ומסומנת ״שנוי במחלוקת״. בנפרד, מחקר ישראלי אחד שעבר ביקורת עמיתים (ברמן ואחרים, Israel Journal of Health Policy Research, 2023) העריך, על בסיס סקר בודד משנת 2014, שצריכת האנטיביוטיקה בבעלי חיים למאכל בישראל גבוהה פי כ-4 מהממוצע בקבוצת מדינות אירופיות נבחרות. זוהי הערכה מבוססת סקר יחיד, להבדיל מדירוג מעקב רשמי, והראיות מוגבלות. כך שטענת ״מקום ראשון באירופה״ הספציפית עדיין נטולת בסיס תקף, אך רמת הצריכה בישראל היא ככל הנראה בקצה הגבוה.

מרשם הפליטות לסביבה (מפל״ס) של המשרד להגנת הסביבה, בדוח השנתי לשנת הדיווח 2024, מאגד את כל ענפי משק החי, לולים, רפתות, חזיריות ומכלאות צאן, תחת קטגוריה משותפת אחת של ״משק חי״. לקטגוריה המשותפת הזו מיוחסים כ-26% מפליטות התרכובות האורגניות הנדיפות (NMVOC) הארציות ב-2024, אך המפל״ס אינו מפרסם כלל פילוח פליטות אמוניה לפי ענף. אין אפוא בסיס במרשם הרשמי לטענה שהלול אחראי לכמחצית מפליטות האמוניה הארציות. נתון הייצור של 675,500 טונות מוצג כאן כפי שמופיע בטיוטה בלבד, בלי אימות עצמאי מול נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

כמו הנתונים הקודמים, זו הערכה שמופיעה רק בטיוטה הפנימית. מקור פומבי שמאמת אותה לא אותר.